פסק-דין בתיק ת"א 6034/07

תיק זה עניינו תביעה שהוגשה על ידי הסתדרות המורים לישראל ומר יוסף וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים כנגד הגב' ענת שניידר בגין טענה להפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וזאת על דרך של פרסומים שונים שנעשו על ידי הנתבעת באתר אינטרנט אותו היא מנהלת.

בהמשך הוגשו שתי תביעות נוספות על ידי התובעים 3 ו- 4 אשר שימשו כבעלי תפקידים בהסתדרות המורים וראו עצמם נפגעים אף הם, מפרסומי הנתבעת. התביעות אוחדו בפני על פי החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת דורית בייניש ביום 16.7.2008. במהלך הדיון, הגיעו התובעים 3-4 והנתבעת להסכמות דיוניות על פיהן יינתן בעניינם פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א'. פסק דין זה ניתן ביום 3.7.2011 פסק דיני זה מתייחס אפוא למערך היחסים שבין התובעים 1-2 והנתבעת (לרבות התביעה שכנגד) ואלו בלבד.

הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה כי אין לראות בפרסומים הנטענים כדי לשון הרע וממילא עומדות לה ההגנות הקבועות בהוראות חוק איסור לשון הרע ביחס לפרסומים אלו.

בנוסף, הוגשה על ידי הנתבעת תביעה שכנגד במסגרתה טענה הגב' שניידר כי הנתבע שכנגד-מר יוסף וסרמן, הפר את הוראות חוק איסור לשון הרע כנגדה מספר פעמים וזאת במסגרת דיון בועדת החינוך של הכנסת, במסגרת תוכנית הרדיו ברשת ב' של כל ישראל "הכל דיבורים",  ובמסגרת תגובה לכתבה בעיתון "מקור ראשון".

הנתבע שכנגד הגיש כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד במסגרתו טען כי כל מטרתה של התביעה שכנגד היא לשמש את התובעת שכנגד כמגננה בפני התביעה המקורית ולמעשה אין כל ממש בטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה שכנגד.

עסקינן אפוא בתביעה ובתביעה שכנגד, שתיהן בהיקף כספי ניכר ( 500,000 ש"ח ו- 250,000 ש"ח בהתאמה) אשר מעורבים בהן מזכ"ל הסתדרות המורים ומי ששימשה (בזמנים הרלוונטיים לתביעה) כחברת מרכז הסתדרות המורים.

ברקע הפרסומים הנטענים מחלוקת מהותית בין הצדדים ביחס לטיבו של הסכם העסקה חדש (הסכם קיבוצי), המיועד לחברי הסתדרות המורים אשר כונה בשם "אופק חדש".

בעוד התובע 2 (והנתבע שכנגד), תמך בהתקשרותם של המורים באותו הסכם, התנגדה לכך הנתבעת (והתובעת שכנגד), נחרצות.

אקדים ואציין כי בתיק זה מצאתי לחזור ולבוא לכל צדדים בהצעות שונות ו מרובות לסיום הסכסוך בדרך של פשרה אשר היה בהן, אילו נתקבלו,  כדי למנוע כתיבתן של שורות אלו.

סברתי ועודני סבורה כי שעה שעסקינן במי שלכאורה רואים עצמם כמובילי דרך חינוכית ומי שמציגים עצמם כאלו אשר ביקשו לקדם את עניינם של מורי ישראל ושל מערכת החינוך בכללותה, ישכילו אותם בעלי דין לבחור באיזו מן החלופות שהוצעו להם על ידי, חלף הצורך לניתוח הראיות לגופן ולמתן פסק דין לגופו, וזאת נוכח מהותן של התביעות.

למרבית הצער, לא התקבלה הסכמת כל בעלי הדין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים ולסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי והיקף החלטתי.

בתביעה לפי הוראות חוק איסור לשון הרע נדרש בית המשפט לבחון, עקב בצד אגודל, מספר סוגיות, כאשר רק עם תום בחינתן, וככל שנתקיימו כל התנאים הנקובים בהוראות החוק, יהא התובע זכאי לסעד אשר נתבקש על ידו.

ראשית על בית המשפט לבחון האם האמרה או המסמך הנטען מהווים "פרסום";

שלב נוסף הוא בחינת היותו של אותו פרסום "לשון הרע" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק.

ככל שנתקיימו שני תנאי הסף, יידרש בית המשפט לבחון האם מדובר בפרסום "מותר", האם הפרסום הינו אמת ויש בו עניין ציבורי והאם עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק.

ככל שאין עסקינן בפרסום מותר או שההגנות הנקובות בהוראות חוק איסור לשון הרע אינן עומדות לנתבע, נדרש בית המשפט לבחון את שאלת הפיצוי הראוי במקרה הנדון בפניו, תוך מתן הדעת לשיקולים השונים הצריכים לעניין נוכח הוראות החוק ופסיקתו של בית המשפט העליון.

פרסום

התובעים מייחסים לנתבעת את פרסומו של דבר לשון הרע מכוח הודעה אשר הופיעה באתר האינטרנט המנוהל על ידי הנתבעת.